עולם שלם של מספרים
עולם שלם של מספרים
עולמנו הוא עולם של מספרים, בכל מקום אליו אנו פונים אנו זקוקים למספרים. כשאנחנו נוסעים למקום כלשהו אנו צריכים כתובת כלומר, מספר בית, קומה ודירה. אם אנחנו נוסעים בתחבורה ציבורית אנו חייבים לדעת את מספר הקו עליו אנו צריכים לעלות.
כשאנחנו רוכשים חפץ כלשהו באינטרנט או בכל מקום אחר אנו שוב זקוקים למספרים. מספר תעודת זהות, כרטיס אשראי תוקף הכרטיס ועוד.
אולם אלו רק מספרים שמספרים אינפורמציה מסוימת, מספרים שניתן בקלות להחליף במילים. מה לגבי מספרים שיש להם משמעות כמותית. משמעות שהיא מעבר למידע נטו?
בן כמה את/ה? או כמה עלה לך מוצר זה או אחר? או רזית, יופי! כמה ירדת? לא מספיקה לנו הידיעה שהאדם שמולנו הצליח לרדת במשקל חשוב לנו לדעת כמה.
חשוב לנו אם כן לדעת כמה כדי שנוכל להבין את העוצמה, כדי שנוכל למקם את המידע על סקלה מתמטית, ואולי כדי שנוכל לערוך השוואה. אם האדם הנשאל יגיד ירדתי חמישה קילו זה ישמע הרבה, אבל אם הוא יגיד חמישה עשר קילו? נבין שהוא ירד ממש המון. אנו המבוגרים עושים מיד את החישוב המתמטי שמאחורי הנתונים היבשים ומבינים את המשמעות שלהם.
אנחנו רוצים לתווך לילדים את 'משמעות המספר', והשאלה איך עושים זאת בדרך פשוטה, קלה ומגיל צעיר. אז לא, בשום פנים ואופן לא נשקול אותם ונעשה השוואות. זה עשוי להיות הדבר הגרוע ביותר שנעשה בחיינו מה שנקרא 'ברוכים הבאים לעולם של הפרעות אכילה'.
אבל, אפשר בהמון דרכים אחרות. לדוגמה: אם ניתן להם מאזניים, מאזניים פשוטים מה שנקרא 'מאזני כפות', נוכל להדגים להם בדרך הפשוטה ביותר את המושגים גדול, קטן, שווה, יותר ופחות. נשתמש בכל כלי, אביזר שיש לנו בבית, בכיתה או בגן ונשקול אותו בדרך של השוואה. נניח על כף אחת לדוגמה תפוז ועל השנייה תפוח ונשווה ביניהם, אפשר לשקול גם בהשוואה למשקולות. כאשר אנו מניחים על כף אחת את ה'דבר' אותו רצינו לשקול ועל הכף השנייה משקולות, ואז הילדים יראו את הערך המספרי של הפרי או הכלי אותו בחרנו לשקול.
ומכאן איך אנחנו מגיעים לחשבון? למספרים? הרי התחלנו את המאמר הזה מהעובדה שעולמנו עולם של מספרים.
ישנן שיטות רבות ניתן להיעזר ב'מאזני מספר' שהם כמו מאזני כפות רק עם סקלה של מספרים, ונוכל גם להיעזר ב'מאזני ליצן' בהם אנו שוקלים, עורכים השוואה בין מספרים שונים.
בכל הדרכים שציינו לעיל הילדים משחקים, נהנים ולומדים תוך כדי. ילדים צעירים וגם במידה רבה מבוגרים לא אוהבים לשבת מול מרצה להקשיב ללמוד ולשנן (מילה איומה בפני עצמה). ילדים וגם אנחנו אוהבים לעשות וכשאנחנו עושים אנו גם מבינים, גם זוכרים וגם מיישמים.
בהצלחה.
מוצרים נבחרים
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
